פסק-דין בתיק ב"ל 2585-07-11

1.         במכתבו מיום 25/3/11 הודיע המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") לגב'             ספיה     חוג'יראת (להלן: "התובעת") על שלילת זכאותה לגמלת הבטחת           הכנסה החל מחודש 10/10 מהטעם שהיא מנהלת משק בית משותף עם       גרושה, מר סעיד חוג'יראת (התגרשו ביום 23/11/11).

            בהמשך, בחודש 11/11, הגישה התובעת תביעה חדשה לתשלום גמלת          הבטחת הכנסה. הנתבע קיבל את תביעתה ומשלם לה גמלת הבטחת הכנסה             החל מחודש 10/11.

            משכך, השאלה הדרושה הכרעה בענייננו היא האם בדין שלל הנתבע את    גמלת הבטחת ההכנסה מהתובעת בגין התקופה שמחודש 10/10 עד 9/11.

רקע ועובדות

2.         התובעת גרושה ואם לשמונה ילדים מתגוררת בעיר שפרעם (בשכונה          הממוקמת ליד המחצבה). התובעת נפרדה מבעלה בשנת 1999, וביום           12/10/99 הגישה לנתבע תביעה לגמלת הבטחת הכנסה כ"נפרדת"   שאושרה על ידי הנתבע.

            כל אחד מבני הזוג הגיש תביעה נפרדת לגמלת הבטחת הכנסה.

            התובעת וגרושה (להלן: ייקרא "בן זוגה") הם בני דודים (מצד האם). התובעת        המשיכה להתגורר בתקופת הפירוד ולאחר הגירושים, בביתם אשר רשום על שם אבי בן זוגה.

לטענת התובעת, בן הזוג עבר להתגורר בבית אמו, במרחק של 30-40 מ' מבית התובעת.

3.         לטענת הנתבע, מבירור שערך התברר, כי התובעת התגוררה החל מחודש    10/10 (לכל הפחות) עם בן זוגה.

            הנתבע הפנה לשתי העדויות שמסר בן זוגה במשטרה מיום 12/10/10          ( "נ/5","נ/6") בהן העיד ודיווח על פריצה שאירעה בבית התובעת בזמן       ששהה שם, כהוכחה לכך כי בני הזוג המשיכו לחיות יחדיו וניהלו משק בית           משותף בתקופה הרלוונטית לתביעה.

            שתי העדויות נמסרו באותו יום כשהראשונה ( "נ/5") נמסרה בזירת האירוע,           בשעה 05:43 לפנות בוקר, הישר לאחר גילוי הפריצה; והשנייה ( "נ/6") ניתנה      בהמשך היום, בשעה      15:01, בתחנת המשטרה.

            בהודעתו הראשונה סיפר בן הזוג כי:

"... אני מתגורר בשכונת מוקבל ליד המחצבה בשפרעם היום סמוך לשעה שלוש ורבע קמתי להתפלל, ואשתי מספרת לי כי החדר המערבי של הבית הפוך אני הלכתי לראות וראיתי שהחדר הפוך ואמרתי לאשתי שאלתי אותה האם השבעים אלף ש"ח שהיו בתוך הארון ומוסתרים עם בגדים, עדיין שם ואז אשתי מסרה לי שהכסף לא נמצא ואז הזמנתי משטרה." (נ/5).

            בהמשך מתן הודעתו מאותו יום, חזר בן הזוג על תיאור האירוע והעיד כי:

            "אני קמתי בבוקר להתפלל ...בשעה 03:15 ורציתי להתפלל ואז לא מצאתי את השטיח וחיפשתי אותו באחד החדרים והאישה שלי גם קמה להתפלל    ופתחה את החדר איפה שהיה הכסף כדי להביא את השטיח שלה כדי       להתפלל ואז היא אמרה לי בוא תראה איזה בלגאן יש בחדר, באתי וראיתי   שכל החדר הפוך וכל הבגדים בחוץ הארון ואמרתי לה תבדקי איפה הכסף   בדקה ואמרה שאין כסף הכסף היה נמצא בתוך הארון בצד השמאלי למטה            מאחורי הארגז פלסטיק...יש לי את הכסף הזה כבר חודש ומשהו בבית"        ( נ/6).

4.         בהקשר זה יובהר, כי ביום 19/5/11 הגיש בן הזוג תביעה להבטחת הכנסה, תיק ב"ל 34401-05-11, אשר נדחתה בהמלצת בית הדין ובהסכמת הצדדים בפרט על רקע הודעותיו של בן הזוג במשטרה, מהן עולה כביכול שהוא גר עם אשתו, לימים גרושתו, התובעת (ר' פרוטוקול הדיון מיום 30.1.12).

5.         בסיכומיה טענה התובעת, כי לא ניהלה חיים משותפים, לרבות משק בית    משותף עם בן זוגה וחזרה על גרסתה, כי הם נפרדו כבר בשנת 1999 וחיו         כפרודים עד למועד הגירושים שנעשה וקיבל תוקף בבית הדין השרעי ביום             23/11/11 ( "נ/1"). התובעת הפנתה לעדות בנה מוהנא אשר תמך בגרסתה      והעיד, כי התובעת ואביו חיים מאז שנת 1999 כפרודים.

            התובעת טענה, כי ההודעות שמסר בן זוגה למשטרה היו שקריות, שכן הוא            לא ישן בביתה באותו לילה והוא הגיע אליה בעקבות הצעקות שעלו מביתה.

6.         מנגד טען הנתבע בסיכומיו, כי יש לדחות את תביעת התובעת שכן הוכח, כי            התובעת המשיכה לחיות עם בן זוגה חרף הצהרתה לנתבע.